החלטה בתיק רע"פ 11428/04

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 70403/03, 70405 מדינת ישראל נ' עדי אייל.

2.             המבקש שימש איש-פנים בתשלובת ח. אלוני בע"מ (החברה), ורכש מניות של החברה בסכום של כמאה וחמישים אלף ש"ח בעת שהיה בידיעתו מידע פנים על משא-ומתן למכירת השליטה בחברה לחברת איטונג תעשיות בע"מ (איטונג) שבשליטת קונצרן כלל. בפסק-דין המחזיק כתשעים עמודים הרשיע בית-משפט השלום את המבקש בעבירה של שימוש במידע פנים בידי איש פנים, עבירה כהוראת סעיף 52ג לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (החוק או חוק ניירות ערך), וגזר עליו עונש מאסר על-תנאי וקנס כספי. כן נדחתה בקשת המבקש כי יותר לו, למרות הרשעתו, לכהן דירקטור בחברה ציבורית, כאמור בהוראת סעיף 226 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (חוק החברות). המבקש ערער על הרשעתו ועל ההחלטה שלא להתיר לו לשמש דירקטור כאמור ואילו המדינה ערערה על קולת העונש. בית-המשפט המחוזי (סגנית הנשיא השופטת ברלינר והשופטים המר ושיצר) בפסק-דין רחב-יריעה הפורש עצמו על-פני כשלושים ושמונה עמודים - דחה את שני הערעורים. המבקש אינו משלים עם הרשעתו או עם מניעתו משמש דירקטור בחברה ציבורית, ובקשתו היא כי יורשה לו לערער על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי.

3.             לטענת המבקש, שלוש שאלות עקרוניות מצדיקות מתן רשות ערעור בעניינו. הבה נבחן שאלות אלו אחת לאחת.

4.             שאלה ראשונה נסבה על פירושה הראוי של ההגנה הקבועה בסעיף 52ז(4) לחוק ניירות ערך, וביתר דיוק: חלות ההגנה שבאותה הוראת-חוק על איש פנים שרכש ניירות ערך של החברה ממניעים כלכליים שאינם קשורים במידע הפנים. שאלה זו אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, שכן בית-המשפט העליון כבר נדרש לה והכריע בה הן בפרשת רוזוב (ע"פ 4675/97 רוזוב נ' מדינת ישראל, פ"ב נג(4) 337), ולאחרונה גם בפרשת מהרשק (רע"פ 8472/01 מהרשק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). אכן, המבקש סבור כי הלכה שנפסקה בפרשת רוזוב הלכה שגויה היא וכי ראוי להופכה על פיה, ברם טענה זו כשלעצמה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. יתר-על-כן, המבקש התעלם מפסק הדין בעניין מהרשק - המאוחר להילכת רוזוב - שנדונו בו - ונידחו - טענות הדומות במאוד לטענותיו של המבקש.

5.             שאלה שנייה היא "הקורלציה בין חובת הדיווח התשקיפית לבין מועד התגבשותו של מידע לכדי 'מידע פנים'" (עמ' 19 לבקשה). לטענת המבקש, אם היה המידע על המשא ומתן לרכישת החברה מידע מהותי, היו שתי החברות - החברה ואיטונג - חייבות לדווח עליו לציבור המשקיעים, למיצער היה על חברת אזורים בע"מ - החברה-האם של איטונג - לדווח עליו בתשקיף שפירסמה סמוך למועד בו רכש את המניות. אלא שהמידע לא פורסם, וחזקה על רשות ניירות-ערך כי לו היתה סבורה שהמידע מידע מהותי הוא, היתה מגישה בשל-כך כתבי אישום. משלא הגישה הרשות כתבי אישום, גילתה דעתה כי המידע אינו מידע מהותי, וממילא אין הוא גם "מידע פנים". ובלשונו של המבקש (בסעיף 91 לבקשתו):

... לא ניתן להגדיר מידע כ"מידע פנים" אם לא קמה חובה לגלות את אותו מידע בתשקיף המפורסם באותה עת. לאור זאת, ונוכח העובדה שרשות ניירות ערך סברה כי לא קמה חובה לדווח אודות המשא ומתן ... לא ניתן להגדיר את המידע שהיה מצוי ברשותו [של המבקש], בעת שביצע את העסקאות בניירות הערך של אלוני [החברה], כ"מידע פנים". 

6.             גם טענה זו אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. קביעת הערכאות שקדמו לי כי המידע שהיה בידי המבקש היה "מידע פנים" - "מידע על התפתחות בחברה, על שינוי במצבה, על התפתחות או שינוי צפויים, או מידע אחר על החברה, אשר אינו ידוע לציבור ואשר אילו נודע לציבור היה בו כדי לגרום שינוי משמעותי במחיר נייר ערך של החברה" (כהגדרת סעיף 52א לחוק ניירות ערך) - קביעה סבירה והגיונית היא הנסמכת על העובדות והראיות שהובאו לפניהן. משנמצא כי המידע "מידע פנים" הוא כהגדרתו בחוק - וקביעה זו מקובלת עליי - אין בהחלטתה של רשות ניירות-ערך שלא להעמיד אחרים לדין בעבירה של אי-דיווח כדי לשנות מאופיו ומהותו של המידע כ"מידע פנים". וכדבריה של השופטת ברלינר בעמוד 12 לפסק הדין:

גם קביעה כי מידע לא יוגדר כמידע פנים, אלא אם כן חלה עליו חובת דיווח, מכוח החוק והתקנות ... לא היתה מסייעת בידי המערער.

לשיטתי, על-פי העובדות שהתבררו בתיק זה - חובת הדיווח אכן היתה קיימת כבר בתאריך 30.04.97 [שקדם לרכישת המניות] ... ואולי אף קודם לכן.

העובדה שלא היה דיווח כזה בפועל - אינה מוכיחה את העדר החבות וממילא גם לא, כי המידע - אינו מידע פנים.

אמת-המידה לבחינתו של "מידע" - אם "מידע פנים" הוא אם לאו - אמת-מידה אובייקטיווית היא. ומשקבע בית-המשפט את שקבע - וקביעה זו מקובלת עליי - שוב אין במעשיה או במחדליה של הרשות לניירות ערך כדי להעלות או להוריד. לו אחרת אמרנו, כי-אז כמו התנצל בית-המשפט את סמכותו לקבוע מהו מידע פנים והעביר סמכות זו לרשות לניירות ערך.

7.             מכל מקום, משהכריע בית-משפט השלום -  על-יסוד העובדות שהוצגו לו - כי המידע שהיה בידי המבקש היה "מידע פנים", ובית-המשפט המחוזי דחה את הערעור כפי שדחה אותו, אין עוד מתעוררת שאלה משפטית רחבת-היקף אשר תצדיק קיומו של ערעור נוסף על פסק הדין. השאלה המשפטית, תהיה אפוא עימנו לימים יבואו.

8.             נותרנו אפוא עם השאלה השלישית בה מתבקשת רשות הערעור, והיא: "מהם הקריטריונים להפעלת הסמכות הקבועה בסעיף 226(ב) לחוק החברות?". נבאר: סעיף 226 (א) לחוק החברות מורה אותנו כי איש פנים שהורשע בעבירה של שימוש במידע פנים "לא ימונה לכהונת דירקטור בחברה ציבורית", אלא אם כן עברו חמש שנים מיום מתן פסק-הדין שבו הורשע. בה-בעת, רשאי הוא בית-משפט לקבוע במועד ההכרעה, לבקשת אותו אדם, "כי על אף הרשעתו בעבירות כאמור ... ובשים לב בין היתר, לנסיבות שבהן נעברה העבירה, אין הוא מנוע מלכהן כדירקטור בחברה ציבורית". המבקש ביקש את בית-משפט השלום כי יתיר לו, למרות הרשעתו, להוסיף ולכהן כדירקטור בחברה ציבורית, בסוברו כי בנסיבות שבהן נעברו העבירות אין הוא מנוע מכהן בכהונה כאמור, ואולם בית-משפט השלום, וכמותו בית-המשפט המחוזי, סירבו לבקשה. טעם הדבר, כהכרעת בית-המשפט המחוזי: הוראת סעיף 226 קובעת כלל - "לא ימונה" - וחריג לכלל - "בית-המשפט רשאי לקבוע" - ואת החריג יש להפעיל אך במקרים נדירים שבהם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הסטייה מן הכלל. עניינו של המבקש שהורשע בעבירות שהמחוקק קבע מפורשות כי פוסלות הן מכהונה בחברה ציבורית, אינו מגלה כל נסיבות מיוחדות, ומכאן שאין לסטות מן הכלל ולהתיר את מינויו כדירקטור בחברה ציבורית. וכאמור בעמוד 17 לפסק הדין: "[המבקש] לא הציב ... שום נימוק של ממש, שיש בו כדי להביא לכלל מסקנה כי זהו המקרה לעשות שימוש בסעיף 226(ב)". 

9.             המבקש סבור כי בית-המשפט המחוזי שגה בפירוש המצמצם שנתן לחוק. בקשתו היא שבית-המשפט העליון יידרש אף הוא להוראת סעיף 226 שלחוק החברות - בייחוד כך, שהוראה זו הוראה חדשה היא שטרם נדונה בפסיקה - ויקבע קריטריונים ברורים להפעלת הסמכות. לא מצאתי מקום להיעתר לבקשתו זו של המבקש. אכן, פירושה של הוראת סעיף 226 שלחוק החברות הינו עניין כבד-משקל שאפשר נידרש לו ביום מן הימים, אלא שלא מצאתי כי עניינו הפרקטיקולרי של המבקש עצמו מעורר סוגיות רחבות-היקף. המבקש הורשע בעבירה של שימוש במידע פנים בידי איש פנים, ועבירה זו הינה בליבת העבירות המשבשות את פעילותו של שוק ההון ואת פעילותן של חברות ציבוריות (ראו: פרשות רוזוב ומהרשק, לעיל). לא בכדי קובע חוק החברות במפורש כי הרשעה בעבירה זו מונעת אדם מכהן כדירקטור בחברה ציבורית. משלא נמצא כי קיימות בעניינו המיוחד של המבקש נסיבות מיוחדות שיצדיקו סטייה מן הכלל, לא נמצא גם טעם טוב למתן רשות ערעור.

10.          סוף דבר:  אני מחליט לדחות את בקשת המבקש למתן רשות ערעור.

היום, ל' בשבט תשס"ה (9.2.05).

                                                                                                                                                                                                ש ו פ ט 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: